<h1>שבלי הלקט הקצר דיני ריבית סימן מ"ה</h1>
<h2>דף צז.</h2>
שאלה, מי שמלוה דינרין לחבירו, וסוף פסל המלך ההוא מטבע וצר מטבע אחר, וזיל אלו הזוזים הראשונים, כיצד פורעין אותו, ממטבע הא' או מן מטבע חדש שעשה המלך. ואע"ג שנתייקר הרבה לא חיישינן לרבית. הכי הדין, שפורע לו מן מטבע חדש של מלך, ואע"ג דאייקור, לית בה רבית, מאי טעמא, כיון דלא נפיק ההוא טיבעא קידמתא השתא, עפרא בעלמא הוא ולא שוי מידעם ולאו פרעון הוא, דקאמרינן, בעא מיניה רבא מרב חסדא, המלוה את חבירו על המטבע, והוסיפו עליו מהו, אמר ליה, נותן לו מטבע היוצא באותה שעה וכו'. ובשם גאון אחר מצאתי, קיימא לן כמאן דאמר נותן לו מטבע היוצא באותה שעה אם לא הוסיפו עליו, ומטבע שלנו שנפסל, לא הוסיפו עליו ולא הוזל הא' אלא מפני ביטול הצורה, לפיכך ישלם מה שלוה מחבירו מטבע שנפסל כמו שהיו נחלפים באותה שעה.
